החלטה בתיק ע"מ 1348/13

כתב האישום מייחס לעורר עבירות של נטילת חלק בתהלוכה ללא רישיון וכן יידוי חפצים. בגין כתב אישום זה נעצר העורר עד תום ההליכים ועל כך הוגש הערר שלפניי.

הסניגור לא חלק על קיומה של עילת מעצר במקרה זה, אולם טען שאין בסיס ראייתי איתן להוכחת האישום שעניינו יידוי האבנים, ועל כן יש להורות על שחרורו של העורר בתנאים. הקושי הראייתי אותו מצא הסניגור נגע הן לכך שפרטיהם האישיים של העדים (כגון שם וכתובת) לא הופיעו באמרות המשטרתיות אלא בזכ"ד נפרד, וכן בכך שהזיהוי עליו מסתמכים העדים עניינו פריט לבוש שאינו ייחודי.

התביעה טענה מנגד כי אין כל פגם בדרך עריכת האמרות, והמדובר בעניין טכני בלבד שמטרתו הגנה על זהותם של החיילים, ובכל הנוגע לזיהוי, הפנתה התביעה לעדויות שניים מהחיילים שציינו מפורשות כי ראו את העורר מיידה אבנים.

עיינתי בחומר החקירה ולא מצאתי ממש בערר זה. אכן, האמרות המשטרתיות שנגבו אינן כוללות בחלק של הפרטים האישיים את פרטיהם של החיילים, אלא ישנה הפנייה למזכר המצורף לכל אמרה, ובמזכר ישנם הפרטים האישיים. המדובר בעניין טכני, שככל הנראה נועד להגן על פרטיהם האישיים של העדים כגון כתובתם ומספרי הזהות שלהם, אולם אין בו כשלעצמו כדי לפגוע בתוכן העדויות ובתיאור הדברים כפי שאלה משתקפים באותן העדויות.

שניים מהחיילים מציינים מפורשות כי ראו את העורר מיידה אבנים. לא מצאתי פגם כלשהו בעדויות אלה, או פרטים המלמדים על פניו, על פגיעה אינהרנטית בפוטנציאל הראייתי של עדויות אלה. אף לא ניתן ללמוד כי הם הסתמכו רק על פריט לבוש אחד כמזהה בלעדי במקרה זה.

משכך, המסקנה המתבקשת הינה כי קיימות ראיות לכאורה, וכמובן שאין בכך כדי לגרוע מזכויותיו של העורר להעמיד את החיילים במבחן החקירה הנגדית במסגרת התיק העיקרי. כאמור, לא הייתה מחלוקת על קיומה של עילת מעצר במקרה זה, ובנסיבות העניין, בודאי כשמדובר בבגיר, אין הצדקה לנקוט במקרה זה בחלופת מעצר.

אשר על כן הערר נדחה.

ניתנה היום, 21 במרץ 2013, י' בניסן התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: